החיים דומים לפאזל. משהורכב על כל חלקיו מתקבלת תמונה שלמראית עין נראית שלמה – תמונת החיים שלנו .
הקלות שבה החלקים מתפרקים אינה ניתנת לתפיסה. כל עוד ניתן להרכיבם מחדש , שגרת החיים נמשכת . אך ברגע שאובד אחד החלקים : חור נפער ,החיים לנצח משתנים , התמונה חסרה .
כך היא תמונת חיינו , עידו כבר לא איתנו !
למרות שברגשות ,ובמחשבות הוא תמיד כאן , לא ניתן לראות זאת בתמונה , עידו כבר לא שם .
החור , הכאב הבלתי נסבל , הריקנות , הם הנראים לעין .צפות ועולות השאלות הנותרות ללא תשובה :
למה זה קרה ? מה ההגיון ? איך נמשיך לחיות ?
לקראת תאריך בר המצווה של עידו ניסינו במשפחה להרכיב פאזל שכולו זכרונות ומחשבות על עידו .
עם הזמן הבנו שפאזל זה אינו מוגבל בכמות חלקיו, עוד חלקים רבים של פאזל יכתבו ולעץ המשפחה יתווספו קשרים רבים של חוט האהבה לעידו .