עידו המאיר עלינו בקשת של אהבה וזיכרון
מותו של עידו הביא לכאב קשה מנשוא.
סופה רגשית ועצב עטפו את ליבנו.
דמעות הגעגוע שטפו את לחיינו.
בליבנו העולם כולו כאב, סער, ממטיר את דמעותיו על הארץ.
אך אז ביצבצה לה השמש והאירה אי שם במרומים על קשת צבעונית
מרהיבה ביופיה.
יום חדש האיר ועימו חילחלה התודעה שגם במותו עידו תמיד ימשיך להיות עימנו,
לחמם את ליבנו ולהאיר על מחשבותינו בשלל זכרונות מרהיבים.
ביום השנה לזיכרו של עידו, יצרו יחדיו כל חבריו לשכבה קשת צבעונית מלאה בגעגועים, זכרונות ומחשבות אודותיו, כאשר כל ילד כותב על תבנית כף ידו – זכרון.
יחד, כקשת מרהיבה, תווינו מארג זכרונות לזכר תקופה שעברה אך תשאר לעד בלב.
ועידו כשמש, מאיר ומחמם ונישאר עימו לעד.
