תמיד תיסתכל על הצד החיובי בחיים |
עומרי 24/5/07 |
עידודו מיתגעגע |
עידודי אחי הקטן כבר חודש וחצי אני לא רואה לא שומע לא מדבר איתך אני מקווה שאתה שומע ושומר עלינו מלמעלה אני זוכר איך שהיינו אוהבים לעשות דברים ביחד לשחק ליראות סרטים סתם לדבר ואין מה לעשות אתה הייתה הילד עם הפלפל של המישפחה עכשיו בילעדיך החיים ניהיו משעממים אתה הכנסתה חיים למישפחה ועכשיו כשאתה אינך אני מנסה ליזכור רק את הדברים הטובים לא כמו כולם שזוכרים את הכל וביגלל זה אני לא בוכה כל הזמן ודברים כאלה אנשים חושבים שלא אכפת לי שניפטרתה או דברים כאלה אך זה לא ככה אתה הייתה האדם שהכי חשוב לי ואני אמשיך בדרך שלך כמו שעשיתה ככה כשהייתה חולה בכל השנים תמיד היסתכלתה על הצד הטוב בחיים וכך גם אני יעשה וזהו עידודו אני אומר לך שלום אתה יודע שאני לא הכותב הכי טוב בעולם אבל לפחות אתה תמיד איתי בראש כשמדברים לא צריך ליכתוב אז להיתראות ג'וקי |
|
|
דברים ביום השלושים |
הגר מלכה 23/5/07 |
|
עידו ילד מלאך
קשה לי מאד לדבר אליך ועליך ואתה כבר לא פה איתנו.
אני כל-כך אוהבת אותך ומעריצה את הדרך שבה עברת בעולם הפיזי והגשמי הזה את חייך.
ובאמת קשה מאוד מאוד לכולנו.
אבל עידו, העולם הזה לא היטיב איתך, את רוב ימיך הקצרים פה עברת בסבל. עכשיו אתה משאיר את כולנו פה מאוד כואבים וחסרים אותך ובעיקר אני מרגישה שאנחנו מלאים בשאלות קשות לגבי מהות החיים פה.
אתה עברת מפה למצב אחר – למנוחה שבעקבותיה תתגלגל למחזור של חיים חדשים. גופך היה עימנו לזמן כה קצר אך נשמתך חיה לעד וכעת היא במסעה הלאה – לחיים חדשים.
עידו ילד קסם, אולי זה היה התפקיד שלך בעבור כולנו, להעמיד אותנו בפני השאלות הקשות, להפגיש אותנו עם הסבל והאושר המלווים אותנו בחיים פה ואני בטוחה שלכל אחד ואחד מאיתנו יאירו התשובות בזמנו.
נתת לנו שיעור גדול מאד שכל אחד בזמנו ובדרכו שלו יפגש אותו ויצמח ממנו.
חילקת פה איתנו את מעט שנותיך ולנו זה היה מעט מידי ולא מספיק, אבל לך יש ייעוד ותפקיד אחר נעלה וגבוה בהרבה מלהיות איתנו פה.
את כאבנו ימצא איש איש את דרכו לרפא, עם הגעגועים העזים נאלץ כולנו ללמוד להתמודד.
אתה כעת מלאך השוכן בין מלאכי שמים המביאים מזור ומרפא לעולם הזה.
תודה רבה לך ילד מלאך.
על כל רגע של התרוממות רוח, אהבה, כוח ואמונה שנטעת בי במעט שנותיך פה.
תודה על השיעור הענק שזימנת לי.
אוהבת אותך מאוד
כואבת ומתגעגעת
הגר
ולכם שרון, אלון, ליאתי, עומרי, והילה,
משפחה יקרה ואהובה אני מאחלת שתמצאו את הכוחות מן השמיים לחיות את האין הענק שעידו אהובכם השאיר אחריו. |
|
|
לעידו היקר!! |
אמבר בניאל 21/5/07 |
עידו |
אנחנו מיגעגעים כל כך,
אתה חסר לנו בכיתה,
עכשיו אין מי שהבנים יתווקחו מי נישאר או מי יוצא לעזור להרים את המחשב ולעזור עם מכשיר החמצן.
עכשיו אין מי שיספר על מקומות יפים ודברים מעניינים.
ועכשיו אין מי שיצחק איתנו כמוך!
לעולם לא נישכח אותך,
אמבר |
|
|
משפחת דסה היקרה והאהובה, |
אורלי וחיים אופק 21/5/07 |
|
משתתפים אנו בכאבכם הגדול עם אובדנו של עידו היקר.
מכירים אנחנו כבר שנים רבות והכרנו את עידו עוד לפני מחלתו,
ילד מתוק בלונדיני עם עיניים כחולות ומוצץ יותר גדול מפרצופו
אותו מצץ באדיקות רבה עם הטבעת של המוצץ על האף.
החיבור בינו ובין שחר שלנו היה מקסים - שניהם בני אותו גיל
וכן שאר ילדינו וילדיכם אשר גרמו לחיבור ויצרו קשר מיוחד במינו בין שתי המשפחות.
קשר שפתח בפנינו יציאות רבות, פיקניקים, טיול משותף לאילת, והרבה ארוחות "על האש" ומפגשים משותפים מהנים ומרובים.
אנחנו לא נשכח את היום בו סיפרתם לנו על מחלתו של עידו
על השוק שחטפנו, העצב והרצון שלנו שהתקופה הארוכה הזו של המחלה תיגמר ותגיע לסופה.
כל פעם מחדש שמחנו לראות את השיפור הרב שחל בעידו
וכאבנו איתכם כל פעם כשהמצב הורע.
עידו תמיד ישאר בליבנו כילד מיוחד ומקסים, בעל כח סבל ונחישות יוצאים דופן.
ילד חכם ופיקח בעל עוצמה רבה והרבה אהבה ונתינה לסביבתו.
אוהבים אתכם תמיד
אורלי וחיים אופק |
|
|
דברים ביום גילוי המצבה |
sabiel 21/5/07 |
|
דברים ליום השלושים מסבא אריאל. מסביאל
כשילד, כל ילד נפטר מהעולם, זה כואב, זה מזעזע וכל השומע נסער ונרגש.
כשזה קורה בעקבות מחלה קשה שליוות אותך 7 שנים משנות חייך שחשבנו יחד איתך שניצחנו אותה, אולי זה מזעזע יותר וכואב יותר ומעגל העצב מתרחב
אבל
עכשיו זה לא איזשהו ילד. זה הילד שלנו
זה עידודו, הילד שלנו
הכול היה כל כך מלא תקוות במשפחה שלנו עד יום חמישי בבוקר לפני חודש.
והנה באחת, בשבריר של טלפון מתהפך עלינו עולמנו.
חיינו לנו עם האומץ שלך והמאבק הבלתי מתפשר שלך במין ביטחה שכזאת של שיגרה, בציפייה בהמתנה לשיפור המיוחל. ממתינים להומור המתפרץ שלך
והנה נפלה עלינו בשורת האיוב. כשאנו חסרי אונים.
עידודו ילד אהוב שלנו
חכם, יפהפה בפנימיותו ובחיצוניותו סקרן וצמא לקרוא ולדעת, מתעניין בכל מה שקורה, קשוב לכל המתרחש
מסביב, מגיב לכל מה שנאמר, נלחם באומץ מדהים בכל סימן ומצפה לשיפור.
. אבל לצערנו, בפעם הזאת השיפור שכל כך
ייחלנו לו, עד ליום האחרון לא קרה;
נאמר עליך כל כך הרבה בע"פ ובאתר האינטרנט, ע"י מבוגרים וילדים כאחד, על התכונות הטובות שלך ועל
השפעתך החיובית כל כך על הסביבה שבה חיית במשך זמן קצר כל כך. אני בטוח שהיית נהנה מהתשבחות אם הייתי חוזר על הדברים בפניך תוך חיוך במבוכה אופיינית.
אין לי תשובה טובה למה מחלה כזאת היתה צריכה להתרחש ולמה אסון כזה קרה לך ולנו.
אבל יש לי כמה דברים טובים להגיד על האהבה הגדולה שכולם חשים כלפיך ועל החיבוק הענק והתמיכה הבלתי
פוסקת של בני משפחה וחברים אהובים. אנחנו נפעמים
מעומק החברות הזו והיקפה ואין מילים מספיק טובות להודות על כך
ויותר מכל אני רוצה להודות למזל שזיכה אותנו בילד כמוך, עידודו, ברוך
כשרונות ותכונות טובות. היית לנו, לכולנו,
מקור לגאווה במשך עשר וחצי שנים שתמיד נזכור אותן עם החיוך המדהים שלך בכל מצב.
נסיך שלנו, תהא נשמתך הזכה והטהורה צרורה בצרור החיים |
|
|
השתתפות בצער |
מאירה וצבי אופיר 15/5/07 |
|
לאריאל ולאריאלה ולכל השבט שלא תדעו יותר צער.
עמכם בחיבוק ובידידות צבי ומאירה |
|
|
עידודוש |
דודה רונית 15/5/07 |
עידודוש |
לא עובר יום שאני לא חושבת עליך.
איזה ילד מקסים היית. מלא שמחת חיים מלא רוח שובבות ותמיד עליז ומחייך.
העיניים שלך עידו ילוו אותי תמיד. המבט החכם המביע כל כך. לא היית צריך לדבר העיניים שלך דיברו.
תמיד אהבתי שבאת אלינו הביתה .מייד הבית היה מתמלא בצחוקים מתגלגלים ושובבות מתוקה.
לכולם נתת תשומת לב. הקפדת קודם לשחק עם מאיה. רק לאחר שראית שזה בסדר שיחקת עם עידן. בכל הזדמנות שיתפת שוב את מאיה. הנתינה שלך והדאגה שכולם יקבלו ממך תמיד תהיה זכורה לי.
גם את יופי לא קיפחת והוא ידע שממך הוא יקבל את מלוא תשומת הלב.
חוש ההומור המפותח שלך יהיה זכור לי לעד.
קראתי לא מזמן קטע מספר שירים וחשבתי לעצמי שקטע זה פשוט נכתב עליך.
אני רוצה להקדיש לך אותו
עידו
אילו היה באפשרותי לתת לך
דבר אחד בלבד,
הייתי נותנת לך
את היכולת לראות
את עצמך
כפי שאחרים רואים אותך...
ואז היית נוכח לדעת
עד מה הינך
אדם
מיוחד במינו
אנצור אותך איתי
ל נ צ ח
באהבה וגעגועים
דודה רונית(המכונה בפיך
מרקדה) |
|
|
דברים שאמרתי בהלוויה |
סבא אריאל, סביאל 13/5/07 |
עידודוש הכל כך יקר שלי |
כאשר הגעתי כפליט ארצה נאמר לי כבר משחר ילדותי כי העובדה ששרדתי מזכה אותי בברכה הגדולה ביותר שהמסורת היהודית יודעת לתת: תקים משפחה וייולדו לך נכדים. כי זה מותר האדם. זה מותר האדם מן הבהמה.
בעוד שכל בעלי החיים מכירים רק את הדור הבא אחריהם ואין להם כל קשר
לצאצאי צאצאיו, בורא העולם בחר בנו מכל יצירי כפיו שאנו נתברך בברכה היקרה מכל.
אך, אתמול למדתי על בשרי כי ככל שגדולה הייתה השמחה שהבאת לנו עידודו האהוב שלנו, כן גדול הכאב החד, כן גדולים הייסורים הצורבים, כן גדולים
המכאובים לאין קץ כאשר נלקחת מאיתנו.
אין ריקנות גדולה מזו הממלאת את תוכינו מלראות אותך כאן מולי
שוכב מכוסה בטלית ולראות את ילדי שלי כל כך כואבים עומדים מסביב ולראות את אחיותיך ואת אחיך כל כך אבלים.
לכל ילד ולכל נער בגילך יש מאוויים לאין סוף, יש שאיפות וחלומות למכביר.
לך, עידודו שלנו, היה רק חלום אחד. להיות בריא.
לך היה רק חלום אחד כי לא נזקקת לחלומות אחרים. מכל דבר אחר
היה לך בשפע.
הייתי כה חכם, מנהיג, היית כה יפה בחיצוניותך ובפנימיותך,
היית כה אמיץ, היית אציל נפש.
ואצילות הנפש התבטאה בכל אשר תפנה.
גם כאשר הגעת לבית הספר עם צינורות חמצן, ולא יכולת לשחק עם חבריך בחוץ בהפסקות, התגאית במחשב הנייד שסבא קנה לך.
היית כל כך גאה בעובדה שאתה נער בן 10 יש לך מחשב נייד משלך. כך, יכולת להציע לכל חבריך שהעדיפו להישאר איתך בכיתה לשחק את משחקי המחשב, ככל שתאווה נפשם.
אבל כאשר באו בני דודיך לבקר אותך בבית, אמרת לאמא ואבא ואמרת למאמי אריאלה: אל תספרו להם שסבא אריאל, סביאל כפי שקראת לי,
קנה לי מחשב. אחרת הם יקנאו. נספר להם שקיבלתי את המחשב מעמותה.
כי הם יגידו מדוע סבא קנה לי מחשב נייד ולהם לא.
לא חשבת לרגע שמגיע לך יותר.
לא רצית שמישהו יחשוב שמגיע לך יותר.
בשבועיים האחרונים קיווינו יחד עימך שהנה הישועה הגיעה.
אישרו לך לקבל תרופה שרק המחיר שלה הבטיח כי תביא את המרפא המיוחל.
סיפרת לנו שהתרופה אפילו מלווה אותך בחלומותיך.
ביום רביעי האחרון סוף סוף התחילו לתת לך את התרופה.
וביום חמישי לפתע התנפצו חלומותינו לרסיסים.
ולא נותר לנו אלא לאסוף את שברי החלום.
לאמץ אותו ולחקוק אותו על לוח ליבנו, ולשאת אותו איתנו בכל אשר ניפנה.
ובחלומותינו גם בהקיץ נראה אותך מכאן ואילך
כה חכם, כה יפה, כה בעל חוש הומור, כה מנהיג, כה אוהב, כה אהוב,
כה בריא.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. |
|
|
נתרום למען מלחמה בסרט |
יערה שבת 12/5/07 |
יהי זכרו ברוך |
אנו נתרום למען אגודת מלחמה בסרטן , אהבנו ואוהבים אותך עידו כאלו היית בננו , אבל בטוח שהנשמה שלך שומרת גם עלנו |
|
|
לעידו היקר |
יערה שבת 12/5/07 |
לעידו |
אני כול כך מיצטערת שניפטרתה, כולנו אוהבים אותך! ואנו נמשיך ליתרום לאגודה למילחמה בסרטן!
אוהבים: כיתה ה1! |
|
|
לעידו היקר |
יערה שבת 12/5/07 |
חסרת לנו |
אני מצטערת שאתה כבר למעלה, הכיתה אוהבת אותך , ואנחנו נעשה הכל כדיי לתרום לאגודה למלחמה בסרטן ! |
|
|
לעידו היקר |
יערה שבת 12/5/07 |
לעידו |
אני כול כך מיצטערת שניפטרתה ,הכיתה אוהבת אותך!! ואנחנו מאוד,מאוד עצובים שנפטרתה ואנחנו ניתרום הרבה לאגודה למען הסרטן!
אוהבים: כיתה ה1! |
|
|
לעידו אחי המקסים והגדול |
אמא, בשם אחותך הילה 12/5/07 |
|
לפעמים הזמן עומד מלכת. הדקות, השעות והשנים שחולפות ויחלפו כבר לא רלוונטים יותר.
אח גדול שלי אתה, נולדתי כשהיית בן עשר.
כשאמא הייתה בהריון ועדין לא ידענו שאני בת אמרת שיהיה נחמד שיהיה לך אח. אך מששמעת שאני בת, ישר שמחת ואמרת בהומור האופיני לך "נהדר, בנות אוהבות תינוקות שהן בנות, זה יעזור לי להתחיל איתן. "
כל כך חיכית לי, כל כך אהבת אותי.
כמה התאכזבת להיות מאושפז דווקא כשנולדתי, אבל מאמי (סבתא אריאלה ) צילמה אותי ואתה אח גדול היית מלא גאווה להראות את הוודיאו לכולם.
כשהייתי בת שלושה ימים נפגשנו לראשונה כשאמא באה איתי למחלקה בתל- השומר.
מהרגע הראשון, בלי שום חששות טיפלת בי, האכלת אותי מהבקבוק וחיבקת אותי שופע אהבה ונתינה. ממציא לי שמות חיבה כמו שתמיד מצאת לכולם, "אאא קאוץ" קראת לי בניגון המיוחד לך, מנענע את הראש כלפי בחינניות ובחיוך.
אמא שאלה אותך מה דעתך על השם הילה וענית כהרגלך מתחשב באחים "מבחינתי זה בסדר, תשאלי את ליאת ועומרי
ואם הם גם מסכימים אז בסדר."
כשהוחלט על השם פצחת בשיר "הילה, הילה הילה או או או "
שר בקולך היפה והמתנגן " הילה שלי אוכלת במבה, הילה שלי
רוקדת סמבה."
תמיד דאגת לי, "אמא את חייבת לשיים את הילה על הבטן כדי
שתוכל להתאמן ותלמד להרים את הראש." היית אומר לאמא.
נענעת את הלול וביקשת שיושיבו אותי לצידך.
כמה היית גאה בי. לו רק יכולת את העולם היית נותן לי, נושא אותי על כתפייך, מטייל איתי. הראות הן שבגדו ולא אפשרו לך לעשות את כל הדברים שכל כך רצית לעשות איתי.
כמה חיכית לשקם את הראות.
תמיד ידעת מה טוב לי, מה אני צריכה "אתם לא רואים שהיא
רוצה..., תתנו לה מוצץ, תתנו לה לאכול, תרימו אותה, אל תתנו
לה לבכות. "
כשאמא חזרה לעבודה, לצידך הייתי נרגעת. אבא היה משכיב אותי לידך ואתה הייתה שר לי את השיר שהמצאת למנגינת "במדינת הגמדים " , "אל תבכי זה לא נאה אנחנו חברים,
זה שווה וזה שווה כי אנחנו גם אחים. "
כששיחקת במחשב היית מבקש להחזיק אותי, אהבתי להיות
בזרועותך.
תמיד חשבת מה להביא לי. אם חילקו מתנות בטיפול יום, לא לך בקשת מתנה, היית בוחר מתנה בשבילי.
בפורים -הבאת לי תחפושת.
בפסח האחרון אמרת לאמא : "אמא תנחשי מה הבאתי לללי
(הילה) מתנה, הבאתי לה בובה, כמו הבובות שהיא כל כך התלהבה מהם אצל דודה מיכל ודוד גיא. " אושר קרן מענייך, כל כך רצית לשמח, כל כך שמחת לתת.
שבוע לפני הפסח נסענו אתה, אני אבא ואמא לחופשה באילת.
לא ידענו אז שזו חופשתינו האחרונה ביחד.
בחדר האוכל ניסינו בפעם הראשונה לתת לי אוכל מכפית.
טעמתי פעם דיסה ופעם גזר מבושל. כל כך שימחתי אותך
כשהצלחתי לאכול.
שבוע אחרי זה התאשפזת.
ביום בו נפרדנו ממך, מאמי (סבתא אריאלה), עוד הספיקה ללחוש באוזנך שהיום בקעה לי שן, השן הראשונה. ואפילו אמא עוד לא
ידעה.
אחזתי בידך, ליטפתי ונגעתי בך, אח יקר שלי, אח גדול וכך מבלי
לדעת נפרדתי ממך.
כמו פיטר פן בארץ " לעולם לא ", לעולם תשאר בן עשר וחצי.
אך לעולם תשאר אחי הגדול.
לא כזכרון, לא כהספד, אלא חיי איתנו במחשבות ובמעשים, שותף דרכינו לחיי היום יום, כשנפשך איתנו מלווה ושומרת עלינו.
באהבה רבה, אהבת עולם,
אמא, בשם הילה אחותך הקטנה. |
|
|
לעידו היקר |
נועם אורון 11/5/07 |
|
עידו,כמה אתה חסר לנו עכשיו!!
למרות שהזמן עובר ואתה עדיין חסר זה בלתי אפשרי לעכל את זה שאתה לא איתנו, שנשמתך עברה לשמיים ושלא נראה אותך יותר. כולנו זוכרים אותך כילד מקסים שלעולם לא הפסיק לחייך אפילו שידע שהמחלה יכולה לנצח אותו. תמיד נזכור את החיוך הזה שאמר לנו לא לאבד תקווה לעולם. אולי גם אתה מתגעגע אלינו מהשמיים. תמיד נאהב אותך!!! לא משנה כמה זמן יעבור לא נשכח אותך!!
נועם אורון, |
|
|
עידו דסה ז"ל |
אדיר אסלן לוי 10/5/07 |
הספד |
לעידו היקר
אני מאוד מתגעגע לימים היפים שהינו מבלים ביחד
אהבתי ואוהב אותך כמו אח
תודה רבה שניתנה לי ההזדמנות להכיר אותך
חבר נפש שכמוך
החיוך שלך ילווה אותי כל חיי
אתה תחסר לי מאוד עידו היקר שלי
נישמתך תהיה בגן עדן יהיה זכרך ברוך
מחברך האוהב לעד אדיר לוי אסלן |
|
|
עידו |
יוסי אלמכיאס 9/5/07 |
|
בשבוע בו נפרדנו ממך, היינו בין פרשות השבוע: "אחרי מות" ו"קדושים", ופרשת "אמור". רצף השמות של שלש הפרשות: אחרי מות-קדושים-אמור. כלומר: אחרי מות הקדושים- ניתן לאמר ולספר בשבחם.
ומי קדוש וטהור ממך, ילד?
וכל הדברים שאספר- אינם בגדר שבח בלבד, אלא אמיתות ועובדות.
במשך כל השנים בהן התמודדת באומץ עם המחלה- מעולם לא ריחמת על עצמך. לא ביקשת הנחות והקלות. כל מה שרצית- להגיע לבית הספר כאחד הילדים. כוחות הנפש העצומים שלך, משכו אחריהם את כולם. חבריך, שעטפו אותך באהבה. שאבו- ממך- כוחות ואמונה.
אתה תחסר לנן עידו, אתה כבר חסר. לי, למורות ולילדים.
החיוך שלך, חוש ההומור והשנינות, הסקרנות, התאווה לידע, הנימוס ונועם ההליכות.
תנוח על משכבך בשלום.
ולכם ההורים- אלון ושרון, והאחים- עומרי וליאת (והילה), שהייתם כל כך חזקים במשך תקופות קשות, ונתתם -לנו- את הכוח, לעמוד לצד עידו ולהתייחס אליו כשווה בין שווים.
אני תפילה- שתהיו חזקים עכשיו, שיהיה לכם את הכוח להתמודד עם האובדן.
בלבנו נהיה איתכם , ועידו- תמיד- ישאר בלבנו. |
|
|
עידו |
מאיה 9/5/07 |
|
היום בחוג אנגלית נזכרתי בך והתחלתי לבכות. אני מתגעגעת אליך וזוכרת את חוברת הקסמים שנתת לי וגם את מטפחת הקסמים.אני גם זוכרת את הדגים שלך.היית נחמד אלי תמיד.
אני אוהבת אותך.
מאיה הדר בת דודה. |
|
|
מתגעגעים |
עידן 9/5/07 |
|
אני ועידו נהננו לשחק ביחד,לצחוק ביחד ואהבתי שהוא ישן אצלי.
היננו צוחקים ביחד על עניינים אישיים.
אני זוכר אותך שמח צוחק מחייך צוחק ועם חוש הומור היתתי בטוח שתנצח את המחלה.
עצוב לי לחשוב על העולם בלעדיך.
תמייד תישאר בזכרוני.
באהבה ובגעגועים
בן דודך:עידן |
|
|
עידו שלי,נכדי היקר והאהוב |
סבתא מאירה 7/5/07 |
|
הפעם התחבאת לך לתמיד. הפעם זה לא משחק.
נוהגים היינו אתה ואני לשחק מחבואים. היית מוצא לך בבית פינות אשר לא העלתי בדעתי שילד יכול להפוך אותן לפינות מחבוא.
אחת, שתיים, שלוש. אמרתי, פתחתי את עיני והתחלתי בחיפושים.
משגיליתי אותך בסוף היינו מתחבקים. אתה היית צועק צעקות שמחה ושנינו היינו צוחקים עד לב השמיים.
עידו שלי, נשמתך הזכה והשמחה בלב השמים עכשיו ואת גופך המתוק שהוחבא לעולמים אני עדיין מרגישה בין זרועותיי.
עידודי, כל יום הולדת היינו עושים לנו יום כיף. אתה ואני.
עידו נכד יפה שלי, שעיניך הכחולות בפניך כמו זוג אגמים עמוקים
נשאת את מחלתך כל הימים בטבעיות ללא רגש נחיתות, לא הרגשת שונה מיוחד או אחר.
אני זוכרת איך חממת את לבי כשנכנסת בחיוך, בכיף לחנויות הצעצועים.
התעניינת כל כך בכל דבר והיית מתייעץ עם המוכרת כדי לרכוש את המתנה הכי מוצלחת.
כל כך נהניתי לשוחח אתך על הא ועל דא ולהתענג על חכמתך, פיקחותך ואהבתך את כל הסובב אותך.
עידו,
אני זוכרת ערב אחד היינו בביתי. הצעתי שנלך לטייל לעשות סיור לילי בשכונה. הגענו למלון היאט. מצא חן בעיניך מאוד עיצובו המיוחד. ציינת את התפעלותך מכל הקומות העטויות צמחים משתלשלים כלפי מטה. בכניסה למלון מצויה ברכה קטנה עם
חלוקי אבנים., השלכת אבנים לברכה בצהלת שמחה, ידך נרטבה ואתה נגבת אותה בהסתר במפת השולחן שניצב בסמוך.
לרגע לא היית מרוצה מעצמך כאילו "גנבת ניגוב", אך ברגע השני התעשתת, סבתא אמרת " לא נורא הם לא ירגישו היד שלי נקייה".
מכאן המשכנו לכיוון הדיסקוטק שקיים במקום, נכנסים? שאלתי ועידו אמר- בטח! את פנינו קיבל מלצר כנראה עדין נפש ובעל
עין בוחנת, שמיד פנה לעידו וקיבל אותו כבוגר לכל דבר. "מה תשתה גבר צעיר ? " הוא שאל. עידו התישב על הבר שם רגל על רגל הזמין קולה והשתלב באוירה כאילו היה סטודנט מן המנין ואני התפללתי בליבי- לו רק יזכה!
* פעם באתי אל עידו לביה"ח תל השומר לשהות במחיצתך בימים שישי שבת. אמרתי לך, עידו בוא נרגיש שאנחנו בחדר בבית מלון.
" איזה חדר סבתא, מה איתך?, זה לא חדר זאת סוויטה, תראי איזה כייף, יש לנו טלויזה, טלפון ושרותים צמודים."
הכנתי שקיות מלאות דברים טובים. יש לי תוכנית נהדרת, נראה סרט ואח"כ נזלול ממתקים, נעשה כייף חיים עד שעה מאוחרת.
עכשיו אני מקווה מתוק שלי שאתה נהנה בסוויטה שמימית ואמיתית.
* עידו ואני רואים סרט, לפתע מצפצף אחד המכשירים. אני רצה לאחות, "סבתא, סבתא לאן את רצה אני יודע לטפל במכשיר"-
יודע ומסדר. ניסיתי " לסדר" אותו ויצאתי בטענת שווא לאחות בכל זאת ליתר בטחון. "אל תדאגי סבתא של עידו" אמרה לי האחות ,
"אפשר לסמוך על עידו במאה אחוז."
עידו הפיקח שלנו מיד הבין איפה הייתי ואמר, "את רואה סבתא אני אהיה רופא. אני כבר חצי רופא".
* קניתי לי פלאפון חדש- הדור השלישי.
לא היה לי מושג איך משתמשים בו. פניתי לדור השלישי שלי
לעידו- המורה שלי לדברים מסובכים, בקשתי ממנו גם למצוא
לי מנגינה מתאימה.
עידו צילם את עצמו- "איזה יופי" אמרתי "בטח סבתא אני הרי הכי יפה בעולם." ועכשיו למגינה " משהו רגוע ושקט " בקשתי.
" מה איתך סבתא זה משעמם זה לא משהו " ומיד מצא מנגינה
עליזה ומתרוננת, עולה ויורדת.
עידו הגיש לי את הפלאפון כשהוא מענטז, מניע את כל גופו ורוקד
במיטת בית החולים " איזה כייף סבתא זה עושה מצב רוח טוב. "
עידו ילד עליז שלי- תמונתך וצלילי מנגינתך יתנגנו לנצח על
מיתרי נשמתי.
*ערב אחד הזמנתי את עידו יחד עם בן דודו לעשות תחרות מי מבין שניהם יצליח להישאר ער אפילו עד הזריחה- לא עבר זמן
רב ובן הדוד נרדם. עידו נשאר ער לבדו- אך לא השלים עם כך,
פתח לבן דודו את שמורות עיניו ואמר לו " בוגד מה נרדמת כל כך
מהר ".
כזה היה עידו - החזיק את עיניו הגדולות והכחולות כמה שיותר פתוחות, סקרניות, תאוות חיים, חבל היה לו על כל רגע- לישון
הרבה, היה בזבוז זמן.
תערב לך שנתך נכדי האהוב.
סבתא מאירה |
|
|
לעידו שלנו.... |
עמית נבון 7/5/07 |
לעידו החמוד... |
~~~לעידו היקר!~~~
אנכנו אוהבים אותך...
ואנכנו עצובים שאתה כבר לא פה איתנו...
אבל אנכנו יודעים שאתה עכשיו נח בשמים...
אתה לא תישכח מיליבנו לעולם!!!
תמיד אבל תמיד ניזכור את החיוך המקסים שלך!
אני בטוחה שמלמלע עכשיו אתה מיסתכל אלינו ומחייך אים החיוך המקסים שלך וכשאנכנו צוחקים אתה צוחק איתנו וכשאנכנו עצובים אתה עצוב איתנו ...
אל תידאג אני בטוחה שאנכנו עוד ניפגש בסופו של דבר!
~~~~~אוהבת המון המון השכנה עמית נבון~~~~ |
|
|
עידודוש שלנו |
דודה שרון 6/5/07 |
|
חלפו כבר שבועיים מאז שעזבת אותנו והגעגועים רק הולכים ומתעצמים
לא עובר יום שבו אנחנו לא חושבים עליך, נזכרים בחוויות משותפות ומספרים לכל מי שפוגשים על הגיבור שלנו
אך נדמה שכל המילים מתגמדות לעומת מי שהיית.
בדירה שלנו עוד בוהקים הפרחים שנתת לנו לפני נסיעתנו ללונדון – חמניות צהובות וגדולות שמאירות את הבית כולו
"זאת מתנה לכבוד נסיעתכם, שיהיה לכם קישוט לדירה" – כך אמרת.
כל כך אופייני למי שהיית – פורח, מחייך, מקרין אור ואהבה לכולם
ויותר מכל – הנתינה האינסופית. כמה שאתה אהבת לתת לאחרים ולשמח את כל מי שהיה בקרבתך
כששאלנו אותך בביקור האחרון – מה תרצה שנביא לך מלונדון, שאלת – יש שם אולי מניפות?
כן, אמרנו – תרצה שנביא לך מניפה
כן – ענית – ליאת אוספת מניפות
ואחרי שהתעקשנו – אל תדאג, לליאת גם נביא משהו, אבל מה תרצה שנביא לך?
אמרת – זאת תהיה המתנה שלי, שתביאו לליאת מניפה.
כל-כך התרגשתי שאמא (שרון) סיפרה לי שלפני כמה שבועות כשחילקו במחלקה מתנות, לקחת בובה לדניאל.
עידודי - אין לנו ספק שאת דניאל שלנו נחנך על המורשת שלך – האופטימיות, שמחת החיים, הנתינה, אצילות הנפש וגם השובבות וחוש ההומור שהיו מיוחדים רק לך.
בכל פעם שנתגעגע, נסתכל על הפרחים שלך ונזכור – שרצית שנשמח, שרצית שנחייה את החיים.
לעד תשאר בליבנו, תחווה איתנו חוויות ותלווה אותנו בכל אשר נלך. עוד נפגש ביום בהיר אחד.
אוהבת מאוד,
שרון |
|
|
עידו! |
אמבר בניאל 4/5/07 |
|
אני זוכרת איך תמיד צחקתה ואף פעם לא יבדתה תקווה!
אני מקווה שאתה נח שם למעלה.
תמיד ניזכור איך אמרתה שאתה כמו כולם:
בכיתה, בטיולים ובכל מקום אחר הייתה בידיוק כמו כל הכיתה!
אני יזכור את החיוך שלך, תצחוק שלך, את הדיבור שלך ואותך!
באהבה,
אמבר בניאל. |
|
|
דברים מהלב |
ענת 3/5/07 |
|
הימים חולפים להם , נדמה כי עולם כמנהגו נוהג , ואני נמשכת כל יום מחדש להיכנס לאתר, לקרוא כמה אנשים , חברים , משפחה ,איך כולם כותבים בכל יום , מנסה להבין מה גורם לי להיכנס שוב ושוב לאתר ולקרוא , לא מצליחה להתנתק מהכאב והגעגוע , נכנסת ומסתכלת בכליום על עוד תמונה חדשה שהועלתה לאתר ולא יכולה להפסיק לחשוב עליך - עידו , מוזר, לא היינו ממש קרובים ואילו עכשיו דומה כי הכרתי אותך מאז ומתמיד , את האופטימיות ששידרת אי אפשר היה לפספס ,אבל היום אני מגלה כמה אתה הענקת כוח לסביבה שלך , תמונת מוצאי שבת בבית הספר לא מצליחה להישכח , הילדים הזכים והקטנים האלו , שכאבו כאב שזעק לשמיים , שלא מצאו נפשם מרוב צער ויגון , עידודו ,כך נהגתי לכנות אותך , פשוט קשה להבין את גדולתך , את החותם שהשארת בסביבתך הקרובה והרחוקה , את החלל הגדול שנפער מאז שהלכת , ולמרות שאני יודעת בוודאות שאתה פה ברוחך ובנפשך , עדיין מבלי לראות אותך פיסית , אני לא מפסיקה לחשוב עליך ועל משפחתך , אבא ואימא עומרי ליאת והילה , כמה כוח השארת להם !! ואתה יודע משהו , גוזל קטן ? תמיד אומרים דברי שבח והלל על אדם שנפטר , אבל במקרה שלך , ילד טהור , זו לא סתם אמירה , שהרי לא הספקת "לצבור" מדליות בחייך הקצרים , אבל כן הצלחת להדביק את כלם באופטימיות , בכוח הסבל הענק שלך , בחיוך שלך גם כשכאב , וביכולת לראות מעבר לכאב !
השארת מורשת להוריך ואחיך , לסבא ולסבתות שלך , לדודות ולדודים , לאחיינים ולחבריך לשכבה , לכל ילד בביה"ס שהכיר אותך , גם אם מרחוק , כולם זוכרים ילד מקסים ,שהשקט שקרן ממך , השרה אווירת רוגע וטוהר.
עידו , היתה לנו הזכות להכיר ילד כמוך , וכמו שאמרה כאן מיכל , ילד בוגר בגוף של ילד , כי אחרת לא ניתן להסביר את גדולתך.
אציל היית בחייך ואציל במותך.
נוח לך ילד , נוח לך על משכבך בשלום ושמור על כולנו מלמעלה. |
|
|
עידו - מלאך משמים |
סופי. 3/5/07 |
משפחת דסה-שלא תדעו עוד צער |
ששמעתי על מותו של עידו דסה. חשבתי שצוחקים עלי.
פשוט זה בלתי נעכל שילד כה חמוד , חכם , טוב לב ויפה כמו עידו
נלקח ע"י ה' לשמים.
איןן מילים לתאר איזה ילד היית.
פשוט בללתי יאומן שאתה כבר לא איתנו. שאתה ישן עם כל המלאכים בשמים.
עידו , סגרת לעד את העיניים ופרשת כנפיים לשמים.
אבל אותך אנחנו תמיד נזכור.
ולא נשכח!!
אתה שומר על כולם מלמעלה - אני בטוחה בזה!!!
שומר עלינו ולא מפסיק לחייך את החיוך המדהים הזה שפשוט כבש את העולם.
עידו
תנוח על משכבך בשלום.
ומי יתן שלא תדעו עוד צער |
|
|
לעידו האהוב והיקר! |
טל בן חמו 3/5/07 |
עידודוש |
עידו,
כששמעתי שנפטרת לא האמנתי חשבתי שצוחקים עליי בהתחלה צחקתי אבל אחר כך הבנתי שזהו זה אתה כבר לא איתנו..
כואב לי אני עדיין לא מעקלת,אני רואה תמונות שלך כמה צחקת כמה אהבת את כולם ואת הילה שנתת לה את כוחותייך האחרונים,שהיא תגדל היא תבין איזה אח מדהים היה לה..
אבל אני יודעת שאתה שומע ורואה אותנו ורוצה שכבר נהיה חזקים ונמשיך הלאה..
אבל אי אפשר אתה היית איתנו 7 שנים קשה לנו להיפרד ממך
עוד לא עוד קצת להיות איתך אנחנו רוצים כי אתה כל כך יקר לנו ואנחנו אוהבים אותך מאוד מאוד...
אבל אנחנו יודעים שאתה רוצה שנשמח ונמשיך הלאה ובשבילך המשכנו קצת הלאה בשבילך אבל אי אפשר לחזור לשגרה המלאה אתה בלב שלנו,אני רוצה עוד להאמין שהכל בדיחה ועובדים עליי..
היית ילד מבוקש כל המפורסמים באו אלייך:השמיניה,מיקי גבע,הראל סקעת...
שהם היו יוצאים מהדלת אני יודעת שהם בטח אמרו לעצמם:בחיים לא ראיתי ילד כזה מקסים חזק אמיץ ומוכשר..
אני בטוחה בזה...
עידו היקר,
אני רק רוצה שתדע שאני בחיים לא אשכח אותך..
תמיד אתה תהיה אצלי בלב,בכל מקום בגוף..
היית ילד מצחיק אלוף בקיפולי נייר,ובכלל מוכשר ואלוף בהכל..
אני מתגעגעתלצחוק שלך לחיוך שלך לדיבור שלך..
זהו עכשיו אנחנו נפרדים..
אבל זה לא הסוף אתה תמיד איתנו תמיד יש לנו מקום בשבילך..
אני יודעת שיש לך חיים טובים למעלה..
אנחנו תמיד נזכור אותך..
מתגעגעת מאוד מאוד,
טל בן-חמו |
|
|
איתכם באבלכם |
לשכת המהנדסים והאדריכלים 3/5/07 |
|
פרופסור אריאל כהן ובני משפחתך היקרים.,
שלוחה לכם השתתפות הלשכה על מוסדותיה ועובדיה ,במות הבן והנכד ,עידו ,ז"ל
ניצבים אנו בגרעים קשים אלו לימינכם ומחשבותינו נתונות לכאבכם
מי ייתן ולא תדעו עוד צער
י.רז ,יו"ר
בשמי ובשם המוסדות והעובדים |
|
|
למשפחת דסה היקרה |
יובל יוסף 2/5/07 |
משפחת דסה |
למשפחת דסה היקרה!
אני בשיכבה ו' בבית הספר של עידו
אומנם לא הספקתי להכיר ת בנכם היקר בנפטר לפני כשבועים וקצת
רציתי לעודד קצת ולומר שגם אני שנה שעברה איבדתי את סבתא שלי שהיתה יקרה לי עד מאוד
עדיין המשבר אינו חלף
אך זהו גורלו של העולם
סופו של אדם תמיד מגיע
אני משתתפת בצערכם על מות בנכם ומקווה לטוב
באהבה יובל יוסף |
|
|
עידודוש! |
עדי כהן 2/5/07 |
זוכרים אותך |
אין כמוך חייבים להודות
אותך שיתפנו בכל הסודות
איתך התיעצנו כי דעתך חשובה
ממך אפשר לבקש כל טובה!
לא נישכח אותך לעולם , תמיד תישאר בליבנו |
|
|
עידו חמוד ויקר שלנו |
אמא 2/5/07 |
|
בסיום השבעה, אנו עולים אל הקבר.
לפני תשעה ימים נפרדנו ממך, אך למעשה אתה בתוכינו, נוכחותך איתנו לתמיד, חקוקה בליבנו ובנפשינו, בלתי נפרדת מאיתנו.
מנחם אותי להאמין, שאתה כאן איתנו בנשמתך, שיצאה לחופשי מגופך, שבגד.
מנחם אותי, שאתה לא סובל יותר, שאתה חופשי מכאב.
ללוויה, באו מאות אנשים, ילד אהוב שלי.
נגעת בנפשם וליבם של רבים.
רבי, האחות שהכירה אותך, דיברה על כך : "שאת הדרך לא ניתן לבחור - ניתן רק לבחור כיצד צועדים בה .... וכי צעדיך, היו צעדי גבורה, שימחה ואהבה". ילד אמיץ ומיוחד שכמוך.
רבי סיפרה שכל המחלקה היתה באבל.
סביאל (סבא אריאל ) פתח אתר לזכרך, מחמם את הלב לקרוא ולהתבונן בו ולראות מדי יום כמה רבים הם האנשים שחייהם שזורים בחייך. לרגע אפשר לשכוח שרק בן עשר וחצי היית.
כשנודע לחבריך על פטירתך, הם זרקו כסאות ובכו בעצב בנים כבנות, חברים כחברות. הקימו פינת זיכרון בבית הספר ובכיתה עטפו את השולחן שלך עם תמונה ודפים שלך,- שומרים לך על המקום גם לשנה הבאה,- לכיתה ו.'... ואני, יכולה לשמוע אותך, ילד אהוב שלי, אומר לי :"טוב מאד שהם עצובים, זה באמת מאד עצוב שמתתי!, טוב מאד שעשו לי פינת זיכרון."
לפני זמן רב, מאמי (סבתא אריאלה), הקריאה לי ספור מהתנ"ך, על דוד המלך.
אחרי שנקטפת מאיתנו הלכנו לישון אצל מאמי וסביאל וחזרתי וביקשתי ממאמי להקריא לנו את הסיפור מספר פעמים.
שמואל ב , פרק יב, פסוקים טז-כג :
" ויבקש דוד את האלוהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה: ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולאברה אתם לחם: ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה: וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת: ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית ה' וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל: ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם: ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני ה' וחי הילד: ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי."
עידו ילד אהוב שלי, צו חייך היה אהבת החיים, אהבת האדם, השמחה והאושר,- ואנו רואים זאת מחובתינו להמשיך לנהוג עלפי צו זה, כשאתה משמש נר לרגלינו וחלק מחיינו.
אנו נפרדים כעת ממך, אך רוחך ברוחינו, נפשך בנפשינו, חלק מאיתנו לעד!
ילד אהוב שלי, יהיה זכרך ברוך!
אנחנו עוד ניפגש. |
|
|
לעידו היקר חברנו שלא איתנו עוד |
מיקי טפליצקי 1/5/07 |
|
עידו היקר!!!!!
אנו יודעים שאתה לא סובל
בשבילך בכינו בשבילך שמחנו
עכשיו אתה לא איתנו
אבל תמיד תהיה בלב |
|
|
עידודוש ילד מלאך |
מיכל 1/5/07 |
|
עידודוש- ילד מלאך. במותך כמו גם בחייך.
כל כך הרבה תארים נקשרים למילה אחת, לשם אחד- עידו
יופי, אומץ לב, חוכמה, כבוד, אהבה, נתינה, אכפתיות...
טוב לבך, עידודי, ניגר ממך עד רגעיך האחרונים, כשהלכת שקט,
רגוע ושלו. רק כשווידאת שאמא, אבא, וכולנו נותנים לך את ברכת הדרך, מאחלים לך רק טוב בדרכך החדשה ומבטיחים שכך ייטב גם לנו, רק אז שחררת נשמתך העצומה מגופך הקטן והיגע ויצאת לדרכך החדשה.
היתה לי הזכות להכירך, עידודי.
לראות מהו אומץ לב ומהי גבורה.
למדתי ממך נתינה אינסופית, ללא כל רצון או דרישה לקבל תמורה.
...הכרתי אדם חזק ובוגר בגוף של ילד.
אפילו גופך היה צנוע. כל כך צנוע עד שכשל.
נשמתך הרחבה תרחף מעלינו כציפור המגנה על גוזליה, בזאת אין בליבי ספק.
...אני מדמיינת אותך משוחרר, רץ, קופץ, שורק, פורש זרועות מוצקות ורחבות, בריאות ויפות.
מחבק כל אחד ואחת מאיתנו, דורש שנשמח-
שכן, לא בחייך ולא במותך הנחת למי מאתנו לכאוב את כאבך...
אני אוהבת אותך, יקר
בכל ליבי ובכל רוחי.
.....וכעת, האגרוף שהיה כה קפוץ,
נפתח סוף סוף ונהיה לכף יד חופשייה,
המקבצת פרחים צבעוניים בשדה הירוק.
שלך תמיד, מיכל. |
|
|
עידו האהוב. נכד שלנו |
סבתא אריאלה 30/4/07 |
|
עידו האהוב נכד שלנו
אתה איתנו ותמיד תישאר בליבנו ובמחשבתנו.
אין יום ואין לילה בכל השנים שלא חשבנו עליך כל הזמן.
לא בעצב, בהשתאות בהערצה: כמה גבורה, כמה שמחת חיים, כמה חוש הומור, כמה אהבה ודאגה לאמא ולאבא לאחיך עומרי לאחותך הגדולה ליאת, ולהילה התינוקת שכל כך היית מאושר שנולדה.
היו לך ימים קשים ותמיד חשבת על הרגעים הטובים שיהיו אחריהם.
היו לך גם הרבה ימים טובים, נהדרים וחגגת את החיים בגדול .
נסעת בעולם. בילית כל יום.
שמחת על הדברים הקטנים הטובים כמו הגדולים.
אמא סיפרה לי שמה שאיחלת לעצמך היה כל כך צנוע לשנה הזו.
רצית ללכת לבית הספר וללמוד כל השנה בלי ימי אישפוז ולבלות עם אחותך שציפית ללידתה.
ילד נפלא שלנו בקשות כל כך צנועות וכאילו מובנות מאליהן.
אבל בשבילך זו הייתה הגשמת משאלה.
להיות ילד רגיל כמו כולם !
ואתה היית כל כך מיוחד חכם, יפה תואר, מקסים, אוהב ואהוב.
סבא אריאל ואני הערצנו אותך ואת כוחותיך הנפשיים והפיזיים.
החיוך שלך נתן לנו הרבה ימים מאושרים.
תודה לך אהוב שלנו.
תמיד תהיה איתנו.
לעולם לא ניפרד.
סבתא אריאלה וסבא אריאל |
|
|
עידו, |
אלונה רימון 30/4/07 |
|
איני יודעת אם אתה זוכר אותי אבל אני לא ראיתי אותך כבר שנתיים ואני זוכרת את אישיותך כאילו רק אתמול נפרדתי ממך וכשהודיעו לי על מותך לא האמנתי אני זוכרת אותך כל-כך פעיל צוחק ומשחק ידעת לשמוח מכל דבר קטן והתגברת בצורה יוצאת דופן על המחלה אם לא הייתי יודעת שהיית חולה לא הייתי מאמינה אני זוכרת שבאתי אליך ושיחקנו כדורגל, שיחקנו על המחשב, הראת לי קסמים או שסתם ישבנו וחשבנו מה לעשות וכשלקחת את הכדורים ואת התרופות שלך עשית פרצופים משונים של גועל שתמיד הצחיקו אותי אבל לאחר מכן סיפרת לי אילו מהתרופות באמת מגעילות ובאיזה סתם עשית את עצמך.
מתגעגעת,
אלונה |
|
|
עידודו המעודד |
אמוץ אייל 30/4/07 |
|
מה לעשות לא כל הימים יש מצב רוח. אבל גם בימים שרע על הלב ידענו שאפשר לבוא למחלקה לשמח . קודם מבררים שעידו נימצא ניכנסים קודם אליך שתעביר את המצב רוח הרע. (אתה ידעת לעשות את זה מצויין) אחרי ששיגענו את כולם בחדר אבא,אמא אחיות ובנות שרות ישר משתפר המצב רוח של כולנו! אנחנו לא רק באנו אליך לשמח. אליך באנו גם בישבילנו! כדי לשפר את המצב רוח! תודה לך עידו.
מתגעגע
אמוץ. |
|
|
לעידו! |
רותם פחימה 30/4/07 |
|
אני מקווה שטוב לך למעלה ושיותר טוב לך מפה אני בתוכה שאתה שמח שאנחנו שמחים ועצוב כאנחנו עצובים ומקווה תמיד שניהיה בסדר אנחנו מאוד מאוד מיתגעגעים אליך ומקווים שזה היה רק חלום
מכל הלב רותם |
|
|
עידו יקר שלי |
אירית 29/4/07 |
תמיד תמיד בליבי |
עידו יקר שלי !
כשהייתי בחברתך כאילו לא הפרידו בינינו ארבעים שנה, צחקנו התווכחנו, התערבנו שוחחנו, דנו ברומו של עולם, יצרנו שיחקנו ולמדנו, יותר למדתי אני ממך מאשר לימדתי אותך.
למדתי ממך מהו כח אמיתי, למדתי ממך להסתכל נכון על העולם, למדתי ממך איך להתגבר, למדתי ממך איך לחייך, איך אפשר במהירות לעבור מכאב לעניין אחר שיסיט את מחשבתנו משם.
כשהגעתי אליך לראשונה, איפוק וכבוד הדדי שררו בינינו לאט לאט קֵרַבְתָ אותי אליך, הֵכַּרְתָ לי את נפלאות חייך: זה התחיל עם סיפור חייהם של הדגים על שלחנך שנתת להם שמות, סיפרת לי על אופיים והצטערנו ביחד על מות אחדים מהם.
זה המשיך עם ההסטוריה של החפצים השונים בחדרך, מי הביא אותם, מתי קיבלת אותם ואהבתך להם.
בארוחות ערב משותפות בהן אכלנו את הירקות החתוכים שאמך היתה מביאה, ולפעמים חגגנו על מנת פלאפל או משולש פיצה.
הכרתי את נפלאות המנורה בחדרך שנדלקת ונכבית בכח הצליל כשבדקנו אותה: מחאנו כפיים, זרקנו חפצים שונים על הרצפה הִכֵּנו על השלחן חקרנו את העניין עד להסקת המסקנות של איך ומתי תידלק המנורה.
יום אחד נכנסה חתולה הביתה, עוד היינו בחדר למעלה, חכי אמרת לי אני מכין נשק פתחנו מגירה עמוסת משחקים והתחמשנו, "אם היא תתקרב אני אגן עלינו" אמרת.
כשעברת לחדר למטה בכל פגישה סיפרת לי מה כבר העבירו לחדרך החדש, "את רואה גם את הספרים כבר העבירו", "את רואה שמו מדף".
כל פריט ופריט ידעת היכן הוא נמצא כשאתה שומר על סדר ונקיון למופת בחדרך, "המִסְפָּרַיִם" אמרת, "במגירה התחתונה", "פתק קטן את רוצה, כאן לידי", "ספר מסויים, במדף בארון" "את המחברת של הכיתה, תמצאי במגירה העליונה", מחק עפרון כל דבר היה בחדרך הקטון.
לכל חפץ על המדף נלווה סיפור על מסע או טיול, בו אותי שיתפת, עקבנו במפת העולם היכן אתה טיילת, אני, והיכן בני מטייל עכשיו.
איפה עוד לא היינו ולהיכן עוד נגיע.
תמיד סיפרת רק דברים טובים, גם כשסיפרת על שעות ההמתנה המרובות בטיפולי היום היית מספר עליהם עם חיוך וחוש הומור.
אהבת תרגילים בהם היתה הסיפרה שָלוֹש כי "שְלוֹש" היית אומר וגורם לי לצחוק צחוק פרוע.
יום אחד כשהגעתי, "שבי" אמרת לי "כתבתי עם אמא סיפור". מלך של סיפורים היית, סיפור אחד שכתבת לא יכולנו לסיים לקרוא אותו כל כך צחקתי, "טוב תקראי אותו לבד" אמרת לי בייאוש, לא מצליח לקרוא עוד שורה בסיפור.
ידע עולם:
במדעים "זה ממש מגוחך, אותי רוצים ללמד על הלב והראות" אמרת, נכון אתה יכול להיות המורה בכיתה, ידעת לנתח את הקשיים, הטיפולים, העזרה, את כל נפלאות הגוף.
"בואי נלמד את הפרק הבא" ביקשת, כל כך אהבת תנ"ך היית נכנס לדמות נתת לדוד עצות איך יתחמק משאול, כעסת על שאול, "איזה חוצפן" היית אומר, היית מנהל שיחות עם שמואל ויונתן נתת עצות איך להלביש את דוד ואיך להרוג את גוליית. שנאת חוקי לשון מעצבנים ועשית עצמך לא מבין אולי אני אתייאש ואשנה נושא, כמובן שבסוף היית מצליח בתחבולותיך.
בָּכֹּל היית מבריק, עם כושר הבנה והבעה."מה כבר נגמר השיעור? ", היית שואל. היית מוכן ללמוד וללמוד וללמוד ללא הפסקה, לעיתים נשארנו עוד קצת כי לא הגענו לתום, ולפעמים הפסקנו ועברנו למשהו אחר כי מיצינו.
ידעת מתי, למה וכמה כמו בוגר.
כולנו נתגעגע אליך עד כאב.
איזה ילד מיוחד אתה.
מצחיק אפילו לקרוא לך ילד
לא הרבה אנשים מבוגרים הכילו את מה שאתה עם גופך הקטון ספגת.
בפעם האחרונה שראיתי אותך בלחש אמרת לאבא: "היא יכולה כבר ללכת"
אפילו ברגעי הסבל הקשים שלך נהגת ברגישות ובהתחשבות בזולת.
נקטפת באִבְּךָ צמח רך וצעיר, כנראה נתבקשת בִּישיבה של מעלה.
נאמר:
"חבל על דְאָבְדִין וְלָא מִשְתַכְּחִין" (סנהדרין קיא, ע"א)
– הכוונה - צר לאדם על נפטרים שאין מוצאים כמותם ואין יכולים לשכוח אותם.
הנחמה היחידה, אולי על מות אדם קרוב ואהוב היא,
כי הוא הולך לעולם שכולו טוב.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
אירית דיסטלמן
חברתך ומורתך
אייר תשס"ז |
|
